סאלח עבד אל ראזק נ. מדינת ישראל 

 בבית המשפט העליון

בש"פ  3818/08

בפני:  
 כבוד השופט ח' מלצר

העורר:
 סאלח עבד אל ראזק
 
 נ  ג  ד
 
המשיבה:
 מדינת ישראל
                            
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.4.2008 בת.פ. 5013/08 שניתן על ידי כב' השופט ר' שפירא

תאריך ישיבה:                       א' באייר התשס"ח (6.5.2008)

בשם העורר:                     עו"ד אברהם סגל ועו"ד גבריאלה בביל
בשם המשיבה:                    עו"ד דגנית כהן-וויליאמס

החלטה
 
1. בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא), אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2. כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) ו-(2) לחוק העונשין. הרקע לאירועים המתוארים בכתב האישום הינו קטטה המונית שהתרחשה בכפר מזרעה בתאריך 18.3.08 בשעות הלילה. העורר ובלאל עווד (להלן: המתלונן) היו לפי הנטען בין המשתתפים הרבים בקטטה ובמהלכה אף הותקף העורר ונפגע בראשו. בתאריך 19.3.08, בשעה 1:00 אחר חצות הובא המתלונן לחקירה בתחנת המשטרה בנהרייה בעקבות אירועי אותו הלילה. על פי האמור בכתב האישום, לכשנודע לעורר כי המתלונן נמצא בתחנת המשטרה גמר בליבו לפגוע בו ולצורך כך הצטייד בסכין ונסע לתחנת המשטרה בנהרייה. בכניסתו לתחנה הבחין העורר במתלונן, הניף את הסכין שבידו והחל לרדוף אחריו תוך שהוא צועק לעברו "אני אשחט אותך". שוטר שנכח במקום ניסה להשתלט על העורר ללא הצלחה תוך שהעורר מניף את הסכין לעבר השוטר באיום גם כלפיו. המתלונן הוכנס לתוך יומן התחנה על ידי השוטרים שבמקום על מנת להגן על חייו. העורר הגיע עד לדלת הכניסה של חדר היומן והחל בניסיון לפרוץ פנימה במטרה להגיע אל המתלונן ולפגוע בו. בשלב זה השוטרים הצליחו להשתלט על העורר ולהוציא את הסכין מידו ולעצרו.

3. עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בבית המשפט הנכבד קמא טען בא-כוח המשיבה כי קיימת תשתית ראייתית מבוססת הנתמכת בהודעותיהם של המתלונן, שוטרי התחנה וכן בהודעתו של העורר עצמו מהתאריך 19.3.08. אמנם העורר חזר בו, בשלב מאוחר יותר, מהודעתו במשטרה, במסגרתה הודה שהגיע לתחנת המשטרה במטרה לפגוע במתלונן, אולם, לטענת המשיבה, גרסתו החדשה אינה מתיישבת עם גרסאותיהם של יתר הנוכחים באירוע. מנגד, בא-כוח העורר טען נגד קבילותה של ההודעה שנגבתה מהעורר בתחנת המשטרה. עוד טען כי חקירת המשטרה היתה מגמתית וכי עברו של העורר אינו מכביד ולכן יש להסתפק בחלופת מעצר.

4. בית המשפט הנכבד קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. לעניין עילת המעצר בית המשפט קבע כי מנסיבות האירוע, בו העורר לכאורה ניסה לפגוע במתלונן באמצעות סכין בתחומי תחנת משטרה, יש ללמוד על מסוכנות בדרגה גבוהה. בית המשפט הנכבד קמא הוסיף כי חזקה על מי שמוכן לפגוע באדם בתוך תחנת משטרה "שלא יירתע מפגיעה בעדים וכן לא יירתע מהפרת תנאי שחרור". מכאן הסיק כי מלבד מסוכנותו הרבה של העורר קיים חשש ממשי כי בשחרורו עלול הוא לשבש הליכי משפט. לבסוף, בית המשפט בחן האם ניתן להפיג את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר. נוכח המעשים החמורים המיוחסים לעורר בכתב האישום – בית המשפט הנכבד קמא הגיע למסקנה שאין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו.

 מכאן הערר שבפניי.

5.  בא כוח העורר הודה כי "טכנית" קיימות ראיות לכאורה בתיק, אולם טען כי עוצמתן של הראיות פחותה ואין בהן פוטנציאל להרשעה. לטענתו, בתחנת המשטרה התגודדו עשרות מתושבי הכפר מזרעה ולמרות זאת לא נגבו עדויות מהמתקהלים הרבים, פרט לשני מתלוננים בפרשה, שהם, לדבריו, מוטים כנגד העורר ומשפחתו. עוד טען, כי בנוסף לשני המתלוננים נחקרו בפרשה שמונה שוטרים ואולם איש מבני משפחת עבדלראזק – משפחת העורר – לא זומן לחקירה. בא-כוח העורר גבה תצהירים מארבעה מבני משפחת העורר, המלמדים, לטענתו, כי אירועי אותו הלילה שונים בתכלית מהודעותיהם של המתלוננים ומהמתואר בכתב האישום. בא-כוח העורר ציין כי מהודעותיהם של המתלונן ואביו ומהמתואר בכתב האישום עולה כי השניים עמדו בשקט ליד התחנה ולפתע הגיע העורר וניסה לתקוף אותם. מנגד, הצהירו טארק אבדלראזק ודודו זוהיר עבדלראזק – בני משפחת העורר – בפני בא-כוחו כי הם הותקפו בפתח תחנת המשטרה על ידי המתלונן ואביו, שניסו לשבור את רגלו של טארק, שנתפשה בדלת תחנת המשטרה. חוסאם עבדל ראזק – אף הוא מבני משפחת העורר – מסר תצהיר דומה לפיו המתלוננים ובני משפחת עווד הם שרצו במעלה מדרגות תחנת המשטרה וניסו לפגוע בבני משפחת עבדלראזק שהמתינו בפתח התחנה. בנוסף, בן משפחה נוסף של העורר, ראוף עבדל ראזק, מסר תצהיר לפיו העורר נתפס בידי השוטרים בתחתית המדרגות וכי לא ראה שהעורר אחז בסכין. לטענת בא-כוח העורר יש ללמוד מהתצהירים שנגבו מבני משפחתו של העורר כי ברקע האירועים בתחנת המשטרה עמדו דווקא ההתקפות של בני משפחת עווד כנגד בני משפחת העורר. עוד טען כי ניתן ללמוד מכך שלא נגבו עדויות מבני משפחת העורר כי חקירת המשטרה התנהלה באופן מגמתי - לרעת העורר. בא-כוח העורר הוסיף וטען כי קיימות סתירות מהותיות בעדויות השוטרים שנכחו בשעת האירוע בתחנת המשטרה. מצד אחד לפי דוח"ות הפעולה של שני השוטרים, אשר השתלטו על העורר, עולה שהם הצליחו להוציא מידו את הסכין רק לאחר שהותז גז פלפל בעיניו. מנגד, שוטר אחר שנכח במקום תיאר כי השוטרים ריססו את העורר בגז פלפל כבר לאחר שהסכין חולצה מידו. בנוסף לכך טען בא-כוח העורר כי לפי הודעתו של היומנאי בתחנת המשטרה העורר התנגד למעצר בכניסה לתחנת המשטרה, בעוד שלפי הודעותיהם של השוטרים האחרים העורר התדפק בכוח על דלתות תחנת המשטרה כדי להיכנס ולפגוע במתלונן. עוד נטען כי אי הצגתם של סרטי מצלמות הוידאו שבתחנת המשטרה צריכה לפעול כנגד המשיבה ולהביא להנחה שיש בצילומים אלו פרטים המסייעים להגנת העורר. לשיטת בא-כוח העורר טעה בית המשפט הנכבד קמא בכך שלא נתן משקל בהחלטתו לתצהירים אלו, לסתירות הלכאוריות בהודעותיהם של השוטרים שנכחו במקום ולכך שחומר ראיות שנקלט במצלמות תחנת המשטרה –לא הועבר לידי הסנגור.

 עוד גרס בא-כוח העורר כי אף אם נקבל שהאירועים התרחשו, כפי שתוארו בכתב האישום, הרי שיש עדיין מקום לשקול חלופת מעצר. הלה הפנה לפסיקה שקבעה כי גם בעבירות שנעשה בהן שימוש בסכין יש לבחון את מכלול נסיבותיו של העורר. מעשיו של העורר נבעו, לדבריו, מכך שהמתלונן פגע בראשו והוא הגיע לתחנת המשטרה בעודו פצוע ומדמם על מנת להביע את כעסו על התקפה זו. יש להוסיף לכך שבאותה עת נודע לעורר כי קרוביו מותקפים בתחנת המשטרה בידי המתלוננים ובני משפחתם - דבר שהעלה את זעמו כלפיהם. נוכח אירועים אלו יש לראות, לטענת בא-כוח העורר, כי מעשיו אינם מלמדים על מסוכנות כללית, אלא על סערת הרגשות שלו, שנבעה מהאירועים שהתרחשו באותו לילה בכפר ומהמשכם בתחנת המשטרה. בא-כוח העורר הוסיף והשיג כנגד הודעת העורר במשטרה, בגדרה הוא הודה במעשים המתוארים בכתב האישום. לטענתו, בהודעה זו נפלו מספר פגמים חמורים ולכן היא איננה קבילה, או לכל הפחות יש להפחית ממשקלה. לבסוף, טען בא-כוח העורר כי יש בחלופת המעצר שהוצעה כדי להפיג את מסוכנתו של העורר. לדבריו, העורר חי חיים נורמטיביים ועברו אינו מכביד וכי החלופה שהוצעה הינה רחוקה מרחק של ממש מכפר מזרעה, בו מתגוררים המתלונן ומשפחתו.

6.  מנגד, באת-כוח המשיבה תומכת יתדותיה בהחלטת בית המשפט המחוזי. לטענתה, האירועים המתוארים בכתב האישום מבוססים היטב בחומר הראיות והם עולים מדו"חות המשטרה ומהודעותיהם של המתלונן ואביו. באת-כוח המשיבה טענה כי נוכח חומרת המעשים המיוחסים לעורר אין חלופה שיכולה לאיין את מסוכנותו של העורר.

דיון והכרעה

7. לאחר עיון בערר ושמיעת טיעוני הצדדים מצאתי כי דין הערר להידחות. אביא את נימוקי להלן.

8. תמציתן של טענות בא-כוח העורר בעניין התשתית הראייתית הלכאורית להרשעת העורר נוגעת לשאלת מהימנותם של העדים, לסתירות שנתגלו, לשיטתו, בגרסאות השוטרים, לאי-הבאת כל הראיות הרלוונטיות לאירוע ולשאלת הקבילות, או המשקל שיש לתת להודעתו הראשונה של העורר. כל אלה אמורים להיות נידונים בהליך העיקרי ואין מקומם בהליך של הארכת מעצר עד תום ההליכים. בהליך זה בית המשפט מסתפק בהערכת פוטנציאל ההרשעה הקיים להפללת העורר ובנדון שלפנינו מקובלת עליי עמדת בית המשפט הנכבד קמא כי קיימות ראיות גולמיות, שיש בהן כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית להרשעתו של העורר, על פי מבחני הלכת בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996). המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום מבוססים, בין השאר, על הודעותיהם של השוטרים שנכחו בתחנת המשטרה בשעת האירוע ואין בסתירות לכאורה, שעליהן הצביע בא-כוח העורר, כדי לשנות מתיאור העובדות עליו מבוסס כתב האישום – קרי: החזקת הסכין בידי העורר, קריאותיו "אני אשחט אותך" וניסיונותיו לפגוע במתלונן ולתקוף את השוטר שניסה לעצור אותו. לכן, אף מבלי לדון בשאלת קבילותה של הודעת העורר, משקלן של הודעותיהם של המתלונן ואביו והתצהירים שנגבו מבני משפחת העורר, הרי שקיימת כאן תשתית ראייתית מספקת במבחני הלכת זאדה.

9. עילת המעצר בעניינו של העורר מבוססת על הוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996, בגדרה הורה המחוקק כי שימוש בנשק קר מקים חזקת מסוכנות, שעל הנאשם להפריכה. המסוכנות המיוחדת הנשקפת משימוש בסכין נובעת מכך שהמשתמש בה – בין אם התכוון לכך מלכתחילה ובין אם לאו – עלול להביא לתוצאה קטלנית. בנוסף לכך, בית משפט זה הביע את עמדתו כי קיומה של "תופעת הסכינאות" אף היא מחייבת את בית המשפט לנקוט גישה מחמירה ביותר כלפי עבירות של אלימות המבוצעות על ידי שימוש בסכין. עמד על כך המשנה לנשיא, השופט מ' חשין, בהנחותו כדלקמן:

"מחובתם של בתי המשפט, כך דומה עלי, להעלות את תרומתם לחיסון האוכלוסיה מפני אותו חיידק רע שאנו ניגפים בפניו [הסכינאות – ח"מ], ודרך אחת היא להודיע ברבים וידעו הכל: בהעדר נסיבות יוצאות דופן במיוחד, מי שיעשה שימוש בסכין לפגיעה בחברו, דינו יהיה מעצר עד תום ההליכים" (בש"פ 2181/94 מיכאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.1994).

(ראו גם: בש"פ 5460/07 אושרי גבריאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.7.2007); בש"פ 2506/05 טקשה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.1994); בש"פ 10676/03 ווסיה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.12.2003)).

10. מהאמור לעיל עולה כי ככלל בעבירות של אלימות המבוצעות על ידי שימוש בסכין - בית המשפט יורה על מעצר עד תום ההליכים. השאלה המרכזית העומדת בפני היא איפוא, האם המקרה שלפנינו נכנס לגדרם של החריגים בהם בית המשפט יאפשר בחינת חלופת מעצר למרות שמדובר בעבירת אלימות שבו נעשה שימוש בסכין.

לאחר שעיינתי בהחלטות בית משפט זה, אליהם הפנה בא כוח-העורר, לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדר חריג המאפשר בחינת חלופת מעצר, וטעמי עמי:

(א) העורר הינו אדם בוגר בעל עבר פלילי בתחום עבירות האלימות ומכאן שאין מדובר במקרה חריג המצדיק בחינת חלופת מעצר (השוו: בש"פ 6257/99 מדינת ישראל נ' קורינקוב (לא פורסם, 17.9.1999); בש"פ 5271/99 חריכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.8.1999).

(ב) ההנחה היא שנוכח קיומן של ראיות לכאורה כי העורר עשה שימוש בסכין וביצע עבירות אלימות בעבר, הרי שקיים חשש כי יחזור ויעשה שימוש באלימות. (ראו: בש"פ 5571/03 טריף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2003); בש"פ 411/91 בדארנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.2.1991)).

חיזוק למסקנתי הנ"ל מצאתי בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפני. העורר, על פי עדותו הראשונה, הצטייד בסכין בביתו ואחר כך נסע לתחנת המשטרה בכוונה לפגוע במתלונן. לפי המתואר בכתב האישום הרי שהוא לא נרתע מלבצע את זממו אף בתוך תחנת משטרה בנוכחותם של שוטרים רבים, תוך שהוא מאיים, בריש גלי, לרצוח את המתלונן (בהקשר זה אעיר כי מוכן אני להניח כי טענתו של העורר כי האיומים אותם השמיע נאמרו בעידנא דריתחא – ראויה לבירור, ואולם אין ענינה בשלב זה של המשפט (מעצר עד תום ההליכים)).

11. נוכח הנסיבות החמורות של המקרה הרי שלא מצאתי פגם בהחלטתו של בית המשפט הנכבד קמא שהחליט שאין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר.

12. הערר נדחה איפוא.

 ניתנה היום, י' בתמוז התשסח"ח (13.7.2008).